מעשה בדירת 60 מטר חשוכה, אמצעית בבנין רכבת ישן שהוסבה לבית דו קומתי מרווח מואר ומזמין. חוקי התיכנון של השכונה, המאפשרים מרפסת רק בקומה העליונה, בשילוב אהבתם של הדיירים לארח, הובילו למודל תיכנון של "בית הפוך"-
חדרי מגורים בקומת הכניסה ומטבח וסלון מחובר למרפסת רחבת ידיים בקומה עליונה.

שני כווני האוויר בלבד היוו אתגר מרכזי בתכנון. חדרי המגורים והרחצה מוקמו באופן טבעי לאורך החזיתות, וכתוצאה מכך נותר חלל הכניסה כלוא וחשוך במרכז הבית.
הפתרון הגיע משני אלמנטים משלימים-
הראשון- חלל המדרגות, שנקבע על החזית המזרחית ובה נפער חלון גדול שמתחיל בפודסט וממשיך אל סקיילייט בתקרה. האור הישיר הנשפך דרך הפתח יוצר כניסה מוארת וחמה. ערוגת שתילים קטנה פורצת מתוך החלון ומתחברת לגינה שמחוצה לו, מכניסה צבע ושמחה.
האלמנט השני- פתחים ברצפת הסלון, הסמוכים לויטרינה הגדולה ומכוסים רשת פלדה, דרכם חודר אור רך לקומת הכניסה שמתחת.

עם העליה במדרגות נחשף נוף מפתיע- ירוק ופתוח- בזכות מיקומו הגבוה של הבית בשכונה. כדי לאפשר חיבור מלא בין הפנים לחוץ, תוכננה ויטרינה רציפה עם פרופילים דקים לאורך כל חזית הבית, ללא עמודים. לשם כך נדרש פתרון הנדסי: קורה גדולה מהמקובל נוצקה מעל הפתח, ונוצלה גם כסינר תאורה וכנישה להסתרת וילון.
כך, במשך רוב ימות השנה, המרפסת נפתחת אל הסלון והקומה הופכת לחלל אחד גדול מרווח ושטוף אור.